Bear כבר מזמן עלה לאוויר, למקרה שתהיתם. מה שאומר - קומיקס מגניב וחינם ברשת! ווהו!
היוצר של החיים המודרניים של רוקו ומחנה לזלו מעלה הצצה לסרטון חדש שעשוי להיות בעצם פיילוט לסדרה חדשה. בכל מקרה זה מגניב. הסיפור הוא: פיט מוס עובר עם משפחתו לעיר הגדולה ומנסה להשתלב בקצב החיים המהיר.
The Realist - קומיקס חמוד של אסף חנוכה (פיצריה קמיקזה), מתפרסם פעם בשבוע בעברית ובאנגלית. אבל למה בממשק הלא נוח של בלוגספוט?
הקליפ הבא הוא ממש מגניב. רוצים הוכחה? סטופ מושן - check, בובות סרוגות - check, ילדים - check, יפני - check, יוקליילי - check. מגניב? - check.
מי לא אוהב שירי מחזות זמר? הם קצביים, לפעמים מצחיקים, לפעמים עצובים, לעיתים מתוכחמים, ומאוד קליטים. אבל האם אי פעם התעוררתם בבוקר עם צורך עז לשיר על חייכם בעיר הגדולה/כפר הקטן/איגלו? כלומר, מחזות זמר (מיוזיקלס) הם דבר נורא מוזר. בלי שום הסבר הגיוני, ומבלי שזה יראה מוזר לאף אחד, לפתע פתאום אנשים פוצחים בשיר! והדמויות האחרות פשוט משתפות פעולה עם הדמות הסוררת, ומוסיפות גם הן לרקוד ולשיר. אז אם לדמויות האחרות זה לא מפריע, ואם הקהל למד לצפות לשירה במסגרת הז’אנר, אז זה בסדר. אבל מה קורה כשהדמויות בסדרה מוכרת ואמינה זונחות את הדיאלוג ומתחילות לשיר? מה גורם לדמות שפוייה לכאורה לפצוח פתאום בשירה? איך זה שכולם יודעים את המילים? היום נחקור את השילוב המוזר והמעניין הזה של שניים מהדברים האהובים עלי - אנימציה ומיוזיקלס!
Quiet Mountain Town
שירים מעולם לא היו זרים לסאות’ פארק, ולכן אולי זה לא מפתיע שהסרט הוא מיוזיקל אמיתי, כולל נאמברים שהפכו לקלאסיקות מיידיות (כמו Uncle Fucker, Blame Canada ו-Kyle’s Mom’s a Bitch), ריקודים, והמון המון קללות.
בסאות’ פארק הלכו על מיוזיקל קלאסי, כששיר הפתיחה (אותו אתם שומעים ברגעים אלו ממש!) יכול היה להיות לקוח הישר מסרט של דיסני, אם הוא לא היה מכיל משפטים כמו: You can see your breath hanging in the air/You see homeless people but you just don’t care. הדמויות פוצחות בשירה רנדומלית ולא מוסברת, בלי ששאר העולם יהיה מוטרד מכך. הסרט מהווה פארודיה על סרטי דיסני, סאטירה על צנזורה, וצוחק באופן כללי על העולם, על קנדה, סאדאם חוסיין, השטן, בריאן בונטאנו, עלובי החיים, וכל דבר אחר שזז.
You’ll suffer to the end of time/Enduring tortures most of which rhyme
נראה שגם היוצרים של פיוצ’רמה (שהיא אחת מהסדרות הכי מצחיקות ומתוכמות שנוצרו אי פעם, ואם לא יצא לכם לראות, אז קדימה - זה הזמן!) מחבבים מיוזיקלס, לפי הספירה שלי היו שלושה פרקים עם קטעים מוזיקליים גדולים, שלא היו מביישים הפקה בברודוואי. למרות זאת, איכשהו עדיין לא נוצר פרק שהוא מיוזיקל שלם - בתקווה שאולי יגיע אחד בפרקים עתידיים. כרגע הדבר הכי קרוב הוא הפרק האחרון בסדרה (לפני שהיא בוטלה ואז נוצרו הסרטים ואז החליטו להחזיר אותה) - The Devil’s Hands are Idle Playthings, שהחלק האחרון שלו הוא אופרה¹ בתוך אופרה בכיכוב פריי, לילה והשטן-רובוט.
Kill the Wabbit! Kill the Wabbit!
ואם באופרה עסקינן - ריכרד וגנר הוא כנראה מלחין וכותב האופרות הגרמני המפורסם ביותר. הוא פעל במאה ה-19, והאופרות המפורסמות שלו הן טבעת הניבלונגים, שמבוססות על מיתולוגיה נורדית, כולל הקטע הקטע המפורסם - Ride of the Valkyries, שמוכר לכם ודאי מאפוקליפסה עכשיו, וגם מבאגס באני!
שני יוצרים נוספים ששווה להכיר הם גילברט וסאליבן, זוג יוצרי אופרות קומיות (כן, יש דבר כזה!) אמריקנים, שפעלו גם הם במאה ה-19. המפורסמת ביצירותיהן היא הפיראטים מפנזנס, שזכתה לפארודיות רבות (ביניהן - נישואים פלוס, משתגעים מאהבה, החבובות, פרייז’ר, פינקי והמוח וסטודיו 60), האהובה עלי היא מפרק של אנימניאקס (H.M.S Yakko) שהוא עצמו פארודיה על מספר אופרות של גילברט וסאליבן, עם השיר הגאוני - I Am the Very Model of a Cartoon Individual (השיר המקורי, אגב)
Ooh ooh ooh ooh ooh, what does this button do?
עוד אופרה נחמדה מוגשת לנו בחסות המעבדה של דקסטר, שמציגה לנו את הולדתו של דקסטר, התפתחות היחסים בינו לבין דידי, ויצירת המעבדה. משעשע לרוב, אולי קצת ארוך מידי, ולפעמים המילים נדחסות למקצב, אבל עדיין מאוד מגניב. שימו לב שהקטע למעלה לא מתחיל מההתחלה, אלא קצת אחרי (ההתחלה פה, מדקה 5).
It’s going to be a song, isn’t it?
החיים המודרניים של רוקו היא אחת מהסדרות המעולות האלה שגדלתי עליהן, ועכשיו הוחלפו על ידי בובספוג, ועוד סדרות טיפשיות. מסתבר שהפרק האחרון של הסדרה הוא גם מיוזיקל, שהצלחתי לפספס בדרך כלשהי. הפרק נקרא Zanzibar! כמחווה לאוקלהומה! אני מניחה… אם כי לא ברור למה דווקא זנזיבר. (תובנות יתקבלו בברכה.) הפעם הדמויות מאוד מודעות לעובדה שהן חלק בהפקה מוזיקלית, בעיקר רוקו, שלא מבין איך כל העיר שרה בתיאום כולל תנועות ריקוד(!) - הוא שואל את הפר איך הם הם כולם יודעים את המילים, ומסתבר שרוקו פספס את החזרות למחזמר.
ברוקו בחרו לעשות פרק עם מסר חינוכי (בנושא אקולוגיה) מה שקצת מבאס, ולא ממש מתאים לתוכנית, שבדרך כלל לא מאכילה את הצופים בכפית. כשנגמר המקום במזבלת העיר או-טאון, רוקו ושאר התושבים מקימים מרכז מיחזור, אבל מר ביגהאד ותאגיד קונגלמו (We own you!) מסרבים למחזר. למרות המסר החינוכי, הפרק שומר על ההומור האופייני של התוכנית עם דמויות כמו Captain Compost Heap שהוא ערמת קומפוסט מדברת ושרה, ודיאלוגים כמו:
Guard: Do you have an appointment?
Rocko: This was sort of a spur of the moment spontaneous thing
Guard: Then how do you all know the words?
And I bet someone’s even missing you
הסדרה האחרונה בערך שניתן לצפות שיהיה לה פרק מוזיקלי היא דריה - סדרת אנימציה מבית MTV מסוף שנות ה-90 על נערה ממורמרת ומיזנטרופית, על חייה בתיכון, ומשפחתה המטורפת-משהו. למרבה ההפתעה אכן יש פרק כזה, והוא נקרא Daria! בהתאם למקובל במיוזיקלס. אפילו שיר הפתיחה זכה לגרסה מותאמת למחזמר. הפרק הוא פחות או יותר פרק רגיל בסדרה, בתוספת שירים, ומדבר על סערה שמגיעה ללונדייל ודרכי ההתמודדות של הדמויות השונות. בדומה לסאות’ פארק, דריה זכתה למיוזיקל קלאסי שמתחיל בשיר על הבוקר בפרברים. כל השחקנים שרים בעצמם ובקולות הרגילים של הדמויות, מה שנותן לשירים נופך מציאותי, וגם משעשע ביותר. במיוחד כשבריטני שרה.
לא יודעת למה, אבל הוידאו הפוך.
תישארו לכתוביות הסיום, יש ביצוע מעולה לשיר של ג’ייק - Gotta Be Manly
The city of Townsville
עוד סדרה שהפתיעה אותי היא בנות הפאוורפאף. העובדה שהם בחרו לעשות פרק מיוזיקל לא מפתיעה במיוחד, אבל הסגנון שבחרו כן. הפרק האחרון של הסדרה הוא אופרת רוק² בשם See Me, Feel Me, Gnomey, עם מסרים חתרניים (כיאה לאופרת רוק) נגד דת וקפיטליזם(!). למעשה הפרק צונזר ומעולם לא שודר בארצות הברית. בעקבות הצעה של גְנוֹם מרושע בנות הפאוורפאף מוותרות על כוחותיהן תמורת שלום בטאונסביל, ואנשי העיר מוותרים על החופש שלהם ומתחילים לסגוד לגנום. הביצועים מעולים, והמסרים הם לא משהו שרואים בטלוויזיה בדרך כלל (ואם אתם בארה”ב, אז בכלל). הם אפילו שמרו על התבנית, והפרק התחיל ונגמר במשפטים הרגילים.
Drives us bats
ואחרון חביב - מסתבר שיש סדרה שקוראים לה Batman the Brave and the Bold, מה שנשמע כמו סדרה משנות השמונים, וממה שהצלחתי לראות הסדרה טובה בערך כמו שהיא נשמעת (בכל פרק באטמן משתף פעולה עם גיבור על אחר, וביחד הם נלחמים בפושע השבועי). לא מזמן שודר פרק על נבל מזמר (בגילומו של ניל פטריק האריס - מזכיר לכם משהו?), שגורם לכולם לשיר, כתירוץ כמובן לפרק מיוזיקל, ולהביא את NPH לתוכנית. הפרק נגמר בתחרות שירה בין באטמן לבלאק קנרי. אכן מטופש למדי.
¹אופרה: כמו מיוזיקל, אבל בלי דיבורים בין שיר לשיר.^
²אופרת רוק: כמו אופרה, אבל עם שירי רוק. (לדוגמה - Tommy, The Wall.) ^
_________________________________________________
הערת אגב - במהלך התחקיר לפוסט הגעתי לאתר המגניב TVtropes, וקרה לי משהו כזה, מה שעיכב את הפוסט בכמה ימים. אם אתם לא מכירים את האתר, תיכנסו וקחו בחשבון שילכו לכם כמה ימים D:
אולי שמתם לב שנעלמתי קצת בזמן האחרון. זה נובע משילוב של עבודה חדשה ובעיות במחשב, ובאופן מוזר כבר שנה שלישית ברציפות אין פוסט בחודש דצמבר. ובנימה אופטימיות יותר:
החל מהלילה משודר בערוץ 8 סרטון אנימציה למבוגרים בכל לילה (א-ה?) בחצות. נשמע מבטיח!
